החלטה בתיק ע"מ 1354/13

המשיב, קטין כבן 17 וארבעה חודשים, נעצר במהלך אירוע של זריקות אבנים לעבר כלי רכב שנסעו בכביש 60, באזור צומת אלפוואר.

בתום חקירה בה הודה המשיב בזריקת אבן אחת ואף התקבלו אמרותיהם של מעורבים נוספים ושל חיילי צה"ל, הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו יידוי אבנים. כתב האישום מתאר יידוי אבנים לעבר כלי רכב שנעו בכביש 60, ובהמשך, לאחר שהוזעקו כוחות ביטחון למקום, התרחקות של המשיב ויידוי אבנים נוספות, הפעם לעבר ג'יפים צבאיים. בשני האירועים נטען כי המשיב פעל בצוותא חדא עם אחרים.

בימ"ש קמא, שהתבקש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים, ציין בתחילת החלטתו כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה. ביהמ"ש התרכז, על כן, בשאלת עילת המעצר והאפשרות לפנות לחלופה. בסופו של דיון, קבע ביהמ"ש כי בנסיבות תיק זה, כאשר מדובר בקטין ללא כל עבר, אשר מעשיו לא גרמו לפגיעה ברכוש או באדם, ניתן להסתפק בחלופת מעצר, הכוללת הפקדה במזומן והחתמת ערבים, ביניהם אביו של המשיב.

התביעה הצבאית סבורה כי שגה בימ"ש קמא בהחלטתו זו. התביעה מדגישה בטיעוניה בערר את העובדה כי המשיב השתתף ביידוי אבנים לעבר ציר תחבורה מרכזי, מטווח אפס. עוד מציינת התביעה את העובדה כי המשיב המשיך במעשיו גם לאחר שהגיעו למקום כוחות ביטחון.

הסנגור חולק על השקפה זו של התביעה. לטעמו, בנסיבות העניין, היה מקום להורות כפי שהורה בימ"ש קמא. הסנגור עמד על קטינותו של המשיב, נסיבה אשר לגישתו יש לתת לה משקל נכבד. הסנגור חזר והדגיש כי מדובר באירוע חד פעמי. לבסוף, הפנה הסנגור לעובדה כי הורי המשיב נכחו בדיון, דבר המלמד על נכונותם ליטול אחריות על בנם.

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה. עם זאת, מן הראוי להדגיש כי המשיב הודה אמנם ביידוי אבנים ממרחק רב בלבד, אולם בתיק החקירה מצויה עדותו של חייל צה"ל שתצפת על הנעשה וזיהה את המשיב כשהוא נמצא בקרבה ממשית לכביש, ומיידה אבנים לעבר כלי רכב ישראליים הנעים בו. לדברי העד, בהמשך, משהגיע למקום כוח צבאי, התרחקו המשיב ואחר שהיה עמו והצטרפו לקבוצה נוספת של צעירים שיידו אבנים לעבר הכביש ממרחק רב יותר. העד מציין כי זיהה את המשיב באופן וודאי.

לנוכח האמור, יש אכן לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית.

אין כל ספק כי מעשיו של המשיב מקימים עילת מעצר של מסוכנות. קבענו זה מכבר כי יידוי אבנים לעבר כלי רכב הנעים בכביש הינו מעשה מסוכן ביותר, אשר המעורב בו מלמד על עצמו כי הוא מסכן את ביטחון האזור והציבור. כאשר העבירה מבוצעת במקום בו יש התקהלויות חוזרות ונשנות של צעירים (ראה עדותו של עד התביעה מספר 3), דוגמת צומת אלפוואר, יש אף להתחשב בהשפעה החברתית ובמשיכה של צעירים לשוב ולבצע את העבירות. אלה, מחזקים את הסיכון כי הנאשם הספציפי יערב עצמו פעם נוספת בעבירה, אם יוחזר לסביבה העבריינית ללא תנאי פיקוח או הגבלה נאותים.

זהו המצב בענייננו. זאת ועוד, בענייננו המשיב לא נרתע מהגעת כוחות הביטחון למקום, אלא הצטרף לקבוצה נוספת של מיידי אבנים והמשיך במעשיו.

בנסיבות אלה, גם אם אתחשב בעובדה כי עברו של המשיב נקי וכי הוא קטין, נראה כי יש לקבוע שלא ניתן לשחררו לחלופת מעצר. בעניין זה, יש להוסיף כי תנאי השחרור שנקבעו על ידי בימ"ש קמא אמנם מבטיחים בסבירות טובה את התייצבות המשיב, אך אין בהם כדי למנוע את החשש שהוא יחזור לסורו.

לאור האמור, הנני מקבל את ערר התביעה ומורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים.

ניתנה היום, 24 במרץ 2013, י"ג בניסן התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא

רמ"שית: שירה גביזון התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: